בחירת אומנות לחימה היא צעד חשוב שתלוי הרבה ב'תחושות בטן' והרגשה פנימית של המתאמן וקשה לפרק אותה לקריטריונים חד-משמעיים. במסגרת זו ננסה להציג כמה קריטריונים וקווים כלליים שיכולים לסייע בבחירת אומנות לחימה מתאימה.
מטרת האימון
השאלה המרכזית היא מה מטרת האימון. ניתן לחלק את אומנויות הלחימה לשני סוגים: אומנויות לחימה 'קשות' – כמו: קראטה, איגרוף תאילנדי, טאקוואנדו ואומנויות לחימה 'רכות' – טאי צ'י, אייקידו, ג'ודו ועוד. באופן כללי, באומנויות לחימה 'קשות' האימון אינטנסיבי יותר ומורכב מאגרופים, בעיטות ובלימות. באומנויות הלחימה ה'רכות' העבודה לרוב איטית יותר (בשלבים הראשונים) ויש תשומת לב רבה על יציבה, נשימה ותנועות עגולות. אם מטרת האימון היא בדגש על כושר גופני וסיבולת לב-ריאה, יש מקום לשקול אומנות לחימה 'קשה'. אם לא אומנות לחימה 'רכה' יכולה להתאים יותר.
הבדל נוסף בין אומנויות הלחימה היא חיפוש אחרי אומנות לחימה 'מעשית' שמותאמת ל'רחוב', כמו קרב מגע, או אומנות לחימה שהיא חלק מ'אומנות' לחימה ויש בה מרכיבים שפחות מצויים בחיי היומיום – כמו חרב – אבל הם בעלי ערך וחשיבות לאימון. יש להעיר עם זאת, שאין בדברים אלו התייחסות ליעילות אומנות הלחימה בזמן אמת. שכן למרות ששאלה זו נידונה ונדושה באינספור דיונים, יעילות אומנות הלחימה תלויה פעמים רבות במתאמן עצמו וביכולת שלו להביא לידי ביטוי את מה שלמד בשעת מבחן ולא בשיטה כזו או אחרת.
מורה
דמות המורה חשובה מאוד בבחירת אומנות לחימה. יש לבדוק את יחס המורה לתלמידים מתחילים ולמתקדמים. לעיתים יש מורים שהרמה הטכנית שלהם גבוהה ביותר, אולם הם מתקשים בהסבר ובהעברת הידע הרב שצברו במהלך השנים. בנוסף, כדאי לשים לב לאווירה בשיעור. ישנם מורים שמתייחסים לשיעור כמו לטירונות, ומקפידים מאוד על משמעת וסדר. לעומת זאת ישנם מורים שחשובה להם אווירה נעימה במהלך השיעור ויש דגש פחות על משמעת. אין כאן שאלה של טוב ורע, אלא של אופי והעדפה.
אם המתאמנים הם ילדים, חשוב לשים לב שהמורה מתאים את האימון לילדים מבחינת היכולות הפיסיות והמנטאליות. ישנם מורים שבונים בהדרגה את הביטחון של הילד ואת יכולותיו הפיסיות ומדריכים אותו שלב אחר שלב, וזהו כמובן המצב הטוב והראוי. לעומת זאת ישנם מורים שדוחפים את הילדים המתאמנים עד קצה גבול היכולת ובסופו של דבר גורמים לפגיעה פיסית ונפשית בילדים, שאינם מסוגלים לעמוד ברף שהמורה הציב להם.
מתאמנים
המתאמנים הם חלק חשוב מאוד מהאווירה וטיב האימון. אם היחסים בין התלמידים הוותיקים לחדשים אינם טובים, יש לשים לב לכך. תלמידים וותיקים אמורים לסייע לחדשים ולהדריך אותם, ואם זה לא המצב – יש לשקול האם זהו המקום המתאים לאימון. ישנם מקומות שבהם האימון הוא חלק ממסגרת חברתית רחבה יותר, שבה מבלים המתאמנים גם מחוץ לשעות האימון (כמו מסעדות, צפייה משותפת בסרטים, ערבי גיבוש ועוד). לעומת זאת ישנם מקומות שבהם כל מתאמן מתפזר לדרכו בסוף האימון בלי יחסים חברתיים מיוחדים.
תחרויות
ישנן אומנויות לחימה שהן תחרותיות באופן מובהק, כמו הקראטה והג'ודו. לעומת זאת ישנן אומנויות לחימה שאינן תחרותיות באופן מוצהר, כמו טאי צ'י ואייקידו. גם כאן יש פנים לכאן ולכאן. לתחרות ערך רב, והיא ממקדת את המתאמנים ומכשירה אותם להציג את יכולתם בתנאי לחץ של תחרות. לעומת זאת באומנויות לחימה שאין בהן תחרויות, המתח של התחרות איננו קיים והמיקוד מופנה להתקדמות הפנימית של המתאמן, ללא תלות בגורמים חיצוניים.
