לכל מורה או מדריך שמלמד שיעור או סדנא, בין אם בתחום אומנויות הלחימה או לא, יש סגנון לימוד והדרכה משלו. יש המעבירים את החומר בצורה יבשה ונוקשה ויש המעבירים את החומר בצורה יותר פתוחה ורגועה המשלבת גם הומור. קיים ויכוח בין אסכולות לימוד אלו על איזה סגנון טוב יותר בכדי שהתלמיד יבין את החומר בצורה הברורה ביותר. אלו המתנגדים לשיטה המשלבת הומור טוענים שההומור שובר את קו המחשבה ומפר את הריכוז הנדרש על מנת לבצע טכניקות שונות בדייקנות.
אלו התומכים בהומור טוענים שההומור הוא דוקא זה שמגביר את הפתיחות ללימוד חומר חדש. לפי דעתי ויכוח זה הוא לא משהו שיכול להיות מוכרע. נכון שחוג אומנויות לחימה עוסק בטכניקות שאם לא שמים לב לדברי המדריך או שהיא מועברת בצורה הומוריסטית מדי או ללא משמעת יכולה לגרום לפציעות, אין ספק. השיטה הדוגלת בלימוד רציני, נטול הומור, מתאימה לתלמידים מסויימים, בזה גם אין ספק, אך לפי דעתי שילוב הומור, לפחות קצת, מוסיף לאווירת הלמידה. לא לשכוח שתלמידים באים ללמוד בחוג גם בשביל הכיף והחברים ולא רק בשביל ללמוד טכניקות של הגנה עצמית ולעשות כושר.
