בין דפי ההיסטוריה, ובייחוד בהיסטוריות הלוחמה, לישראל שמור מקום של כבוד. מלבד היותה מעצמת הייטק, בישראל פותחה שיטת לחימה ישראלית. קרב מגע, שיטת לחימת הרחוב, שמה דגש על פיתוח מיומנויות ההגנה העצמית, במטרה לענות בזריזות וביעילות על מצבים מסוכנים שיכולים להתרחש ברחוב. ראשית, אומצה שיטת הלחימה בידי צבא ההגנה לישראל והתפרסמה במהרה בכל רחבי העולם. כיום כוחות לחימה זרים אימצו את עקרונות שיטת הלחימה גם כן.
לחימה ישראלית – נוסעים בזמן
את התודה להתפתחותה של שיטת הלחימה, יש לזקוף לזכותו של אימי שדאור ליכטנפלד, אלוף ומומחה באגרוף ובהיאבקות. ליטכנפלד נולד בהונגריה ב-1910 ועבר להתגורר בצ'כוסלובקיה בשנות השלושים. שם, הושפע מאביו, מדריך להגנה עצמית ובלש בכיר. אימי החל ללמד טכניקות לחימה נטולות נשק בברטיסלאבה לקבוצות יהודים במטרה להגן על הקהילה מפני התקפות של בריונים תושבי המקום. בהמשך, אימי שירת בצבא הבריטי ושם ככל הנראה למד טכניקות לחימה נוספות.
כאשר אימי הצטרף ליישוב היהודי בארץ, טרום קום המדינה, הוא החל ללמד את תורת הלחימה ללא נשק שהתבבסה בעיקרה על איגרוף מערבי, ג'ו ג'יטסו ולחימה במקל. לאחר שמדינת ישראל וכן צבא ההגנה לישראל הוקמו, אימי מונה לתפקיד בכיר ונחשב – מדריך כושר גופני ראשי בצה"ל. את טכניקות הלחימה ללא נשק התאים ליכולותיו של החייל הממוצע. בהדרגה, טכניקת הלחימה ללא נשק זכתה לשם קרב מגע והחלה להיות שגורה בפי כל, בייחוד לאור התבססות הסלנג הצבאי.
לאחר שפרש משירות קבע, פתח אימי את מכון קרב המגע "האזרחי" הראשון שבו לימד טכניקות לחימה מותאמות לצורכיה של האוכלוסייה האזרחית. שיטת קרב המגע העכשווית פותחה מתוך עקרונות להשתמש בידע כראוי ולפי הצורך, במהירות וביעילות.
ובהרחבה
אמנות הלחימה הישראלית נועדה כדי ללמד טכניקות התמודדות מנטאליות ופיזיות כנגד גילויי אלימות, ולפיכך מדובר באופן ההתמודדות היעיל ביותר להגנה העצמית. בחוגי קרב המגע נלמדים מעל למאות תרגילי התקפה והגנה עצמית, המותאמות כנגד כל סיטואציה אפשרית, כגון חניקות, חביקות, דקירות ואיומי סכין ואקדח, התקפות רגליים, ידיים וכן הלאה. התרגילים הנלמדים נבדקים באופן תכוף במטרה לשכללם ולהתאימם אל האיומים החדשים כדי שהתלמיד או התלמידה ירכשו את הכלים לענות באופן מדויק, פשוט ויעיל ולהגן על עצמו כראוי בשעת הצורך.
