לבית ספר טוב לאומנויות לחימה יש מורים וצוות טוב לאומנויות לחימה. אין זה משנה אם השיעורים נילמדים באולמות המצוידים עם הציוד החדיש ביותר או במקלטים ישנים עם ציוד ישן. הגדולה שבבית הספר תלויה ביכולות הלימוד של המורה. מורה צריך להיות מודע לסיבות שכל תלמיד מצטרך לחוג או לשיעור שלו וזאת על מנת לבנות בו את מה שחסר לו את מה שהוא רוצה להגשים מבחינת יכולות פיזיות ומנטאליות. מורה שיטמיע בתלמידיו שהם מסוגלים לממש דברים גדולים ושאלימות היא לא הדרך הנכונה יתברכו בהרבה תלמידים נאמנים. המסר צריך להיות שלימוד אומנויות לחימה הוא למען שיפור עצמי, איך להיות אדם טוב יותר, איך למקסם את הכישורים שלך ולא איך לגרום לאחרים כאב שלא לצורך של הגנה עצמית. אנו לומדים אמנויות לחימה לא בכדי להילחם אלא בכדי לעצור לחימה, לדעת איך לא להיכנס או להימנע מלהיכנס למצבים שבהם ניצטרך להשתמש באלימות בכדי לצאת מהם. אך לעומת זאת כאשר אלימות היא המוצא האחרון יש להשתמש בה במידתיות בהתאם למצב.

תלמידים נישארים ללמוד אומנויות לחימה לא רק בגלל מורה טוב אלא גם בגלל חברה טובה, חברים ללימודים שכיף להתאמן איתם, חברים שנותנים לך לתקוף אותם עם הרצון שהטכניקה שאתה מבצע תצליח ולא להתנגד לה ולגרום לך להרגשת תיסכול. גם אם התרגול בטכניקה הוא איטי ורך תוצאותיו עלולות להיות הרסניות במצב אמת שבסופו של דבר כל תלמיד מתאמן בשבילו. בין אם לומדים אומניות לחימה רכות כגון טאי צ'י או אומנויות לחימה קשות כגון איגרוף תאילנדי, הדרך שבה תלמיד יגיב בזמן אמת למצב יהיה באופן ישיר כתוצאה ממה שלמד ומאיך שהמורה הכין אותו למצב זה. הרגשת הביטחון העצמי והיכולת לבצע היא אחת מאבני היסוד של הדרך שבה אומנויות לחימה משפרות את התלמיד. לימוד מישהו אגרסיבי שבא ללמוד רק בכדי לדעת איך להכאיב לאחרים הוא לא רק לא נכון אלא גם לא אתי וגם לא הדרך האמיתי של אמנויות הלחימה. כדברי דודו של פיטר פארקר, הלא הוא ספיידמן: "עם עוצמה רבה באה אחריות רבה".

תירגול אומנויות לחימה לאורך שנים, בדרך הנכונה, הטמעתם כדרך חיים, ישאירו אתכם גמישים, חזקים וחדים גם כשתגיעו להיות בני 70 ומעלה. אולי זהו באמת מעיין הנעורים.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here