מילון אבן שושן מגדיר ביטחון עצמי כ"אמונה של אדם בעצמו וביכלתו, הרגשת נינוחות במגע עם בני אדם" – ואילו אנו נגדיר אותו כיכולת לבצע מהלכים פיזיים ומחשבתיים ללא חשש, מתוך היכרות אמיתית עם עצמנו, עם יכולותינו ועם מגבלותינו, בלי להפריז בחשיבות שאנחנו מייחסים לאלה או לאלה.
ביטחון עצמי הוא גם אחת התשובות הנפוצות ביותר שנותנים מתאמנים בוו-ווי גונג-פו ובאמנויות לחימה אחרות כשהם נשאלים מה נותנים להם האימונים. תלמידים צעירים מספרים על נינוחות מפתיעה בזמן מבחנים בבית הספר, תלמידים מבוגרים מדברים על יכולת התמודדות משופרת במצבי לחץ בעבודה, בעמידה מול שותפים או מתחרים ובדיבור מול קהל.
אבל מה בעבודה הפיזית המאומצת משפר את הביטחון העצמי?
חלקה הראשון של התשובה מובן מאליו: אנחנו בטוחים בעצמנו יותר משום שאנחנו באמת ובתמים יכולים לעשות יותר. השתפרנו הן מבחינת היכולות שלנו והן מבחינת המודעות שלנו ליכולות האלה, לטוב ולרע.
גם לטיבו התובעני של האימון יש חשיבות רבה. בזמן האימון אנחנו נדרשים הרי לעמוד באתגרים פיזיים לא פשוטים. עבור תלמידים מתחילים, במיוחד, האתגרים האלה עלולים להיראות בלתי אפשריים –ולא משום שהם "על-אנושיים", אלא רק משום שבחיי היומיום (בלי מאמן שמוביל אותנו, בלי חברים לאימון שמספקים לנו מסגרת מובילה ותומכת) לא היינו מנסים לעמוד בהם מלכתחילה.
למעשה, במובן מסוים לא משנה אפילו אם עמדנו במשימה שהוצבה לנו או נכשלנו בה. כך או כך הגענו לרמת ביצוע שלא היינו מגיעים אליה ברגיל, וגם אם לא הצלחנו בינתיים להעפיל רמה אחת מעבר לזה, יש שיעור חשוב מאוד גם בכישלון: הן משום שכעת אנחנו מכירים את הגבולות האמיתיים שלנו (ולא את הגבולות השרירותיים והמדומיינים שהצבנו לעצמנו) והן משום שגילינו שאפשר לקרוס באפיסת כוחות – ואחרי כמה דקות לקום בכוחות מחודשים, ולא קרה שום דבר נורא.
על כך יש להוסיף את התרגול של הלחץ עצמו. העבודה בסביבה הלחוצה והדינמית של האימון מתרגלת אותנו בעצם התפקוד תחת לחץ, ועצם הידיעה שאנחנו מסוגלים לתפקד כך מורידה מן הלחץ שמפעילים עלינו מצבים תובעניים בסביבת חיינו הרגילה. התפקוד שלנו משתפר, והבטחון העצמי שלנו משתפר יחד איתו, ובצדק גמור.
אספקט מרכזי נוסף בבניית הבטחון העצמי שלנו נוגע להפרדה המלאכותית-לפרקים שאנחנו עושים בין ה"פיזי" ל"מנטלי". ראשית, שיפור של היכולת התנועתית, של הקואורדינציה ובייחוד של שיווי המשקל הוא בעל חשיבות עצומה לתחושת הנינוחות והשליטה שלנו במרחב הממשי והמטאפורי – ושנית, ככל שאנחנו מתקדמים באימונים, מתפתחת גם היכולת שלנו לבצע פעולות מורכבות בכוח פעולה מחשבתית. לא מבחינה זו שאנו הוגים בפעולה או מנתחים אותה בזמן אמיתי. להפך: מבחינה זו שאנו מורים לעצמנו לבצע דבר מה, ואז פשוט מבצעים.
הידיעה שאנחנו יכולים לסמוך על עצמנו ועל הידע הלא-מילולי שלנו גם בלי "להבין מה אנחנו עושים" היא ידיעה שיכולה ללוות אותנו גם בתחומים רבים אחרים, ולסייע לנו להימנע מפקפוק עצמי מהסוג המעכב והמזיק, ואף להבדיל בינו לבין ניתוח מושכל, שיש זמן ומקום מתאימים גם עבורו.