אייקידו בתרגום חופשי מיפנית – "הדרך (דו) להרמוניה (איי) עם האנרגיה (קי) היא אומנות לחימה חדשה יחסית אשר פותחה על ידי מוריהיי אואשיבה המכונה "אוֹ סנסאי" (המורה הגדול) בתחילת שנות ה 20 של המאה הקודמת. אואשיבה פיתח את האייקידו בהתבסס על אומנויות לחימה יפניות עתיקות שונות בהן עסק, בדגש על ג'יוג'יטסו וליתר דיוק דאיטו-ריו אייקי-ג'וג'וטסו. האייקידו על-פי אואשיבה מטרתו אינה רק להיות אומנות לחימה אלא גם דרך חיים ופילוסופיה חברתית ואנטי כוחנית אשר דוגלת בניטרול התוקף תוך הימנעות מגרימת נזק גופני. על התוקף להיות מוכרע ברמה המנטאלית ברגע שהוא מבין שכל התקפה שלו גורמת לו להיות מוטל על הקרקע או בכאבים מבריח כלשהו על עצמותיו או מרכזי עצבים שונים בגופו. האייקידו דוגל בתנועה זורמת ומעגלית בהתאם לתנועתו של התוקף תוך כדי הסטת כוחו וניתובו שגורמת למותקף להיות בשליטה על התנועה ולהוביל אותה ומבלי לגרום להתנגדות מצד התוקף. רוב הטכניקות באייקידו מסתיימות בהטלת התוקף או בריתוקו על הקרקע, תוך דגש על ההרמוניה התנועתית בין התוקף למותקף.
אייקידו היא ללא ספק אומנות לחימה שפשוט כיף להתבונן בה בפעולה עם התנועות הכאילו מאגיות שגורמות לתוקף אחד או יותר לעוף באוויר או להתפתל מכאבים מבריח. התנועות שנעשות על-ידי האייקידוקה (אדם המתאמן באייקידו) נראות כאילו נעשות ללא מאמץ. באימוני האייקידו יש דגש מיוחד על אי תחרותיות ושיתוף פעולה בין התלמידים, אי התנגדות לתנועה, אלא הסטה של אותה תנועה והשימוש בה כנגד התוקף. אייקידו כאומנות לחימה להגנה עצמית גם מאוד אפקטיבית והיא בשימוש של הרבה כוחות משטרה ברחבי העולם במיוחד בגלל טכניקות הניטרול שלא גורמות לנזק גופני. כמובן שאם מישהו יתנגד אין בעיה לעבור מניטרול לשבירת עצם או גרימת כאבים עזים למרכזי עצבים שונים בגוף. משפט מפורסם של אואשיבה "האייקידו שולל כל התנגדות, ומכיוון שהוא אינו התנגדות, האייקידו תמיד מנצח".
מסורת האימונים באייקידו היא מאוד אישית בין המורה לבין התלמיד וגם בין התלמיד המתקדם לבין התלמיד המתחיל. האימון באייקידו, כמו בכל אומנות לחימה אחרת, דורש מסגרת מוגדרת של כללים. הדוג'ו הוא המקום בו מתאמנים ולומדים את הדרך. תפקידו של הסנסאי (ביפנית, מורה) הוא לשמור על האחידות, האותנטיות, וההתקדמות של הלימודים ותוכנית האימונים בדוג'ו, והוא אחראי על המסגרת, הבטיחות והרוח בה מתנהל הדוג'ו. הסנסאי מתוקף היותו הסמכות בדוג'ו הוא המחליט אילו תלמידים לקבל ואילו לא לקבל לפי שיקולו אם אותו תלמיד יפגוע ברוח הדוג'ו ובמהלך האימונים. תלמידי אייקידו שרוצים לקחת חלק פעיל יותר בלימוד יכולים להפוך לאוצ'י דצ'י (ביפנית, תלמיד של הבית), ולקבל על עצמם חלק מהאחריות של ניהול הדוג'ו, ועם הזמן להתפתח כמורים. שיטה זו של אימונים הופכת את המתאמנים באייקידו ובאומנויות לחימה נוספות כמעין משפחה שמתפתחת עם הזמן ככל שמתאמנים יותר.
חסרונות האייקידו הם בעיקר מעצם העובדה שאין התקפיות אלא רק התקפות נגד. באייקידו יש מספר מצומצם מאוד של בעיטות ואגרופים ורוב הטכניקות נעשות ממצב של אחיזת התוקף את המותקף או מתנועה שלו אליו. למרות מגבלות או חסרונות אלו האייקידו הינה אומנות לחימה והגנה עצמית כוללת גם נגד התקפות ביד ריקה וגם נגד מקל, סכין וחרב באופן מסורתי. מלבד האימונים ביד ריקה האייקידו משלב גם אימונים בבוקן, חרב עץ, בכדי לשמר את קאטות מסורתיות שבהם יש תפקידים קבועים לשני משתתפים, של תוקף (אוקה) ומותקף (נגה או טורי) והיא מטמיעה בתוכה תגובות למצבי קרב שונים.
בשנים האחרונות האייקידו עובר שינויים שנועדו להיות מותאמים יותר לאלימות ולמצבי רחוב בעולם המודרני. שיטות חדשות של אייקידו משילות מתוכן טכניקות מסורתיות כגון התקפה עם חרב או כנגד חרב, ואפילו את הפן הרוחני של האייקידו שהוא בעצם עמוד התווך שלו. שיטות כגון אייקידו אמיתי נוצרו בשנים האחרונות כשיטת הגנה עצמית עם טכניקות מתוך קרב מגע, ג'יוג'יטסו, ג'ודו, עבודת קרקע ואיגרוף תאילנדי, וזאת כחלק מהאופנה ב 15 שנים האחרונות של פיתוח אומנויות לחימה משולבות שכוללות טכניקות לחימה על הרגליים ועל הקרקע. אייקידו אמיתי שם דגש על מצבים אמיתיים שניתן להיתקל בהם ברחוב, מתקיפה בידיים ריקות של תוקף אחד או יותר, תקיפה בסכין ומקל ועד לתקיפה עם אקדח. הסרטון הבא מציג את המהות של מהו אייקידו אמיתי שלמרות שהפן הרוחני של האייקידו המסורתי לא מודגש באימונים, עדיין אפשר לראות את התנועות המעגליות וטכניקות הסטת האנרגיה שכל כך יפות ומהפנטות באייקידו.