מבט מתומצת אל למה חלק מתחילים וממשיכים באומנויות לחימה וחלק לא. בכל כיתת אומנויות לחימה תמיד יש בחור או בחורה שכל כך ניכנסים לרוח הלחימה או מדמיינים את עצמם במצב אמיתי ברחוב או כלוחמים עתיקים בשדות הקרב של יפן שכל "קי איי" שלהם במהלך ביצוע אגרוף או בעיטה נראה כאילו הופך אותם לענק הירוק מחוברות הקומיקס. לא רק שהם הצעקנים ביותר אלא שלרוב הם גם האגרסיבים ביותר. אין ספק שרצינות באימונים היא דבר טוב אבל התוספת הזאת שהם עושים בכדי אולי לעלות רמה עלול להיות מסוכן ואפילו לא בריא להם ולסובבים אותם.במאמר זה אכתוב על למה אנשים מצטרפים לשיעורי אומנויות לחימה ומדוע המורים צריכים להיות מודעים לסיבות אלו.יש אנשים שמצטרפים לשיעורי אמנויות לחימה מסיבות שונות ומגוונות והנפוצות ביותר הן בכדי להגביר את הביטחון העצמי שלהם, לשפר כושר, לרדת במשקל, וכמובן לדעת איך להגן על עצמם. אספר כאן על מקרה של בחורה בת חמש עשרה שהתמזל מזלה והיא מצאה בית ספר לאומנויות לחימה עם מורה וצוות מדריכים אשר לימדו אותה לא רק את כל הסיבות האלה אלא ממש באו לקראת ולשאר התלמידים עם אכפתיות ורצון אמיתי ללמד ולפתח אותם פיזית ונפשית כאחד ולהטמיע בהם את האמנות שהם שימרו.
כרוב התלמידים והתלמידות, קרן (שם בדוי) חיפשה ומצאה בית ספר לאומנויות לחימה הקרוב למקום מגוריה. בית ספר זה לימד קראטה בסגנון שוטוקאן אשר גם לימד ושילב טכניקות בכלי נשק מסורתיים וגם אייקידו וג'ודו על מנת להקנות לתלמידים ידע רחב יותר. כתלמידה חדשה קרן חשבה "איזה כיף הולך להיות כאן, אני אהיה כמו ברוס לי עד כשאגיע לדרגת חגורה שחורה", אך מחשבות אלה נמוגו במהירות איך שהיא החלה את אימוניה עם תרגילי גמישות וכוח וחזרות אין סופית של קאטות וטכניקות עד שכל הכיף והחלומות על להיות הברוס לי הבאה התמסמסו לגמרי אל מול הזיעה והשרירים הכואבים שמילאו לא רק את אימוניה אלא גם את חלומותיה בלילה.
אך אלה היו המחשבות של הרבה מהתלמידים החדשים שבסופו של דבר שמו את הפנטזיות בצד והפנו את מרצם ואת ההתמקדות שלהם באיך להשתפר וללמוד יותר ויותר בכל שיעור. קרן מספרת: "מצאתי את עצמי משתנה ומשתפרת כל הזמן ובתוך כך גדלה המחשבה בתוכי ש"אני באמת יכולה לעשות את זה" ואתה באמת מרגיש שאתה רוצה להישאר, ללמוד ולהצליח. בסופו של דבר באמת הגעתי רחוק." רגשות אלה נמצאות בכל תלמיד אומנויות לחימה גם לאחר שהוא מגיע לדרגת החגורה השחורה הנכספת וגם לאחר שהתלמיד מחליט אולי גם להיות מורה. זוהי הדרך האמיתית של אומנויות לחימה: התמדה ורצון עז להשתפר וללמוד גם לאחר שהמטרה הראשונה הושגה.
אבל ישנם אנשים אשר מצטרפים לשיעורי אומנויות לחימה מסיבות שונות אחרות. ישנם תלמידים צעירים יותר שמצטרפים בגלל ההורים שרוצים לפתח אצל הילדים שלהם יכולות ריכוז, הגנה עצמית, כושר, ופשוט שידעו איך "לטפל" בבריון של הכיתה במידת הצורך. חלק מהילדים אוהבים את זה וממשיכים וחלק מנסים ומפסיקים כי זה לא מתאים להם. סיבות טבעיות ומוצדקות. כמו שלא כולם אוהבים לשחק כדורגל או טניס למרות התרומה לכושר הגופני, חוש התחרותיות, והידע של איך לנצח ואיך לקבל הפסד, כך גם באומנויות לחימה, לחלק מתאים ולחלק לא.
על מורה לשים לב לטיפוס האגרסיבי המוסתר שמצטרף לשיעור. טיפוסים אלה מצטרפים עקב בעיות ביטחון או משהו שחסר בחיים שלהם. אולי הם חוו אירוע טראומטי שמוביל אותם ללימוד אמנויות לחימה בכדי ללמוד טכניקות לחימה לא רק לשם הגנה עצמית אלא אולי בשביל נקמה, בשביל לחזור אל אותו אחד שפגע בהם בצורה כזו או אחרת וללמד אותם לקח. חשוב להבין שאני לא אומר שאומנויות לחימה לא יכולים למלא את החלל הזה עבור האנשים האלה, אבל הפער הרגשי בחיים של מישהו פגוע לא רצוי שיתמלא בלימוד של טכניקות אגרסיביות ברמות שונות מריתוק ועד מוות, ואולי לא זו הדרך הטובה ביותר שבה אנשים כאלה יתגברו על הקשיים בחיים שלהם. מאידך יכול להיות שתוך כדי לימוד אמיתי, תוך כדי זה שהם מודעים לעוצמה וליכולת של טכניקות מסויימות ולמה הם יכולות לגרום, תוך כדי אימוני רנדורי (קרב חופשי), תלמידים אלו ילמדו שיש פעמים שמקבלים מכה ויש פעמים שנותנים מכה ושהכל בסדר וחלק מהדרך, ולא כל מי שדוחף אותך במגרש המשחקים או צוחק עליך בעבודה דינו אף שבור או גרוע מכך. גם למילים יש כוח ולעיתים גם הרבה יותר משמעותיות מפעולה פיזית.
דוגמא למה שאני מתכוון אליו תהיה תלמיד שיש לו בעיות ביטחון עצמי בגלל בריונים בבית הספר או בעבודה והוא זקוק לתוכנית שתבנה לו בחזרה את תחושת הביטחון העצמי תוך כדי פעילויות שונות שבסופו של דבר יחזירו לו את מה שנלקח ממנו או לפעמים מה שלא היה לו מעולם והוא ירגיש טוב יותר עם עצמו ועם מי שהוא. לימוד אמנות לחימה היא דרך מצויינת ללמד איך להתגבר על קשיים אלו, איך אפשר לקחת את החיים שלך בידיים ולשלוט על גורלך שלך. אך דברים אלה יכולים להיות נילמדים אך ורק אם המורה מודע לסיבות האלה וכתוצאה מכך ילמד את החומר בצורה כזו שהדגש יהיה על אי-אלימות ולא על נקמה או "איך לבוא לביריון של הבית ספר ולשבור לו את היד כי גנב לך את הסנדוויץ' בהפסקת האוכל".