להיות כמו מים – על הקושי והחשיבות של שינוי הצורה בתירגול אומנויות לחימה. כמה מחשבות בעקבות ברוס לי וסון דזה.
אחד הקשיים המרכזיים באימון באומנויות לחימה הוא המעבר מהשלב הטכני – ביצוע הטכניקה או התנועה באופן נכון ומדויק, לשלב מתקדם יותר – שבו הטכניקה הופכת לחלק מפעולות הגוף, ומבוצעת ללא תכנון מוקדם ובהתאמה למציאות המפתחת ומשתנית תדיר – התקפה לא צפויה, מהירות התקפה משתנית, מספר תוקפים, ועוד.
השלב הראשון בלימוד אומנויות לחימה הוא הכרחי – לדעת לבצע תנועה או טכניקה כפי שהיא. בשלב זה למודעות תפקיד הכרחי – כיצד למקם את הגוף, את הידיים, את הרגליים, נשימה נכונה ועוד. הכרחיותו של שלב זה נובעת מכך שרק כך יכול המתאמן ללמוד בצורה נכונה את הכלים הבסיסיים של אומנות הלחימה, את ה'אותיות' שמהן מורכבת ה'שפה' שבה הוא מתאמן – בין עם היא אייקידו, קפואירה, קונג פו, קראטה ועוד.
השלב הבא, לאחר שנרכשו כבר ה'אותיות', קשה יותר, מפני שאיננו פיזי בעיקרו אלא מחשבתי ומצוי בתודעת המתאמן שמשפיעה באופן מהותי על אופן האימון – המעבר מהשימוש ב'אותיות' ליצירת 'מילים' ו'משפטים' באומנות הלחימה. כלומר, היכולת לא לתכנן מראש את ההגנה או ההתקפה ולהפעיל את הטכניקה המתאימה למצב הנוכחי מבלי לתכנן זאת מראש. הוא מחייב שליטה טובה ב'אותיות', ובטחון ביכולת להפעיל אותן נכון, אך הוא מחייב מעבר לכך יכולת להשתחרר מהצורה הקבועה ובנכונות לשנות אותה בהתאם למצבים המשתנים.
את היכולת להתגמש, ולהתאים את הטכניקה לצרכים המשתנים דימו רבים למים – כפי שהמים חסרי צורה ומתאימים את עצמם בכל עת לכלי או למכשול שאותו הם צריכים לעבור בתנועתם מבלי לוותר על מהותם כמים– כך גם על המתאמן להיות – כמו מים. כך למשל ברוס לי, (1940-1973) אומן הקונג פו, מייסד שיטת ג'יט קון דו (דרך האגרוף המיירט) ואולי אחד מאומני הלחימה המפורסמים ביותר בעת החדשה:
'רוקן את מחשבותיך, היה חסר מבנה, חסר צורה. כמו מים. אם תשים מים בכוס, הם יהפכו לכוס. אם תשים מים בבקבוק, הם יהפכו לבקבוק. אם תשים אותם בקנקן הם יהפכו לקנקן … מים יכולים לזרום או לקצוף. היה מים, ידידי'
אין טעם בתכנון מראש, או להחליט מראש באיזו טכניקה להשתמש. יש להיות חסרי צורה, ללא מחשבה ולהתאים את עצמך למציאות המשתנה תדיר – כוס, בקבוק או קנקנן.
רעיון דומה השמיע לפני למעלה מאלפיים שנה סון דזה בספר האסטרטגיה הסיני 'אומנות המלחמה וכיצד להימנע ממנה'. בקטע שיובא להלן סון דזה את האופן שבוא צריך לנוע הצבא הלוחם:
צורת הצבא כמוה כמים. מים בתנועתם חומקים מן הגבהים וחשים אל השפלה. הצבא בניצחונו חומק מן המוצק ומכה בריק. לכן מים קובעים את תנועתם על-פי האדמה. הצבא קובע את הניצחון על-פי האויב. הצבא נטול שיה קבוע הוא, ונטול צורה קבועה. היכולת להשתנות אם האויב היא מה שמכונה "אלוהי" (סון דזה, אומנות המלחמה וכיצד להימנע ממנה, פרק 6, המוצק והריק, עמ' 23, מהדורת אופוס 2001)
היכולת להשתנות, לשנות את הצורה בהתאם ליריב – כמו זרם המים המתאים את זרימתו הבלתי פוסקת בהתאם לתוואי השטח.
מדוע חשובה (וקשה לתרגול) היכולת לנוע כמו מים? נדמה כי התשובה היא שלא פעם – באומנויות לחימה ובתחומים אחרים – נאחזים בידוע ובמוכר. זוהי זירה נוחה לפעולה, התנועות מוכרות, ואין חשש שנטעה. אולם לא תמיד התנועות הנכונות והפתרונות הידועים יוכלו לסייע לנו בפתרון בעיות חדשות ולהתמודד עם מכשולים ואתגרים חדשים. להיות כמו מים, פירושו להשתחרר מהתבניות המוכרות והידועות ולצעוד אל עבר הלא נודע, הבלתי צפוי. יש בכך סיכונים רבים והדרך שבה יש ללכת לא ברורה תמיד. אך במידה ואנחנו רוצים ליצור מה'מילים' גם 'שפה', לדעת ולהתמודד עם המציאות המשתנה ללא הרף ואף לעצב אותה – צריך לוותר על הצורה, על העיסוק ב'אותיות' וליצר 'שפה' – 'היה מים ידידי' …
