את תפוצתו של הקראטה המודרני ברחבי העולם, והעובדה שהמילה קראטה מוכרת כמעט לכל אדם, גם אם הוא איננו עוסק באומנויות לחימה, ניתן לזקוף לדמותו של אדם אחד – ג'יצ'ין פונאקושי. פונאקושי נולד באי אוקינאווה שביפן, בסוף המאה ה-19. בתקופה זו (תקופת מייג'י), עברה יפן תמורות משמעויות שעיקרן החלפת המשטר הפיאודאלי במשטר פרלמנטארי, ביטול מעמדם המיוחד של הסמוראים, פתיחות למערב ועוד.
עד ימיו, היה הקראטה אומנות לחימה אוקינאווית מקומית, שלא יצאה כמעט מגבולות האי. פונאקושי, שהתאמן בקראטה באוקינאווה החל ללמד ולהפיץ את הקראטה תחילה בגבולות אוקינאווה (בתחילת המאה ה-20) ולאחר מכן (בשנות העשרים של אותה המאה) ליפן עצמה. במקביל להפצת הקראטה, פיתחו פרופ' קאנו את הג'ודו ואואישבה את האייקידו מתוך הג'וג'יטסו. פרופ' קאנו עמד בקשר עם פונאקושי ואואשיבה, ושלושת אישים אלו עומדים בצומת הדרכים של מעבר אומנויות הלחימה היפניות המסורתיות לעיצובן מחדש ולהתאמתן לתקופה המודרנית.
מעבר להפצת הקראטה ביפן ולאחר מכן ברחבי העולם, תרומתו של פונאקושי לקראטה מתבטאת במגוון תחומים. האחד, הוא שינה את משמעות השם מקראטה – במשמעות של 'אגרוף סיני' –שם שרמז על מקורותיו הסיניים של הקראטה, ל'יד ריקה' שהדגיש את הקראטה כאומנות לחימה בידיים חשופות. בנוסף לכך, אימץ פונאקושי, בעקבות פרופ' קאנו מייסד הג'ודו, את חליפת האימון האחידה (גי) ואת דירוג המתאמנים על פי רמות. יש בשני צעדים סמליים אלו ביטוי למעבר אומנויות הלחימה המסורתיות מהעברת ידע שמוגבלת למורה וקומץ תלמידים, להעברה שיטתית של הידע ואימון לכמות גדולה של מתאמנים, וליצירת רף אחיד של פיתוח, דרישה ודירוג המתאמן.
פונאקושי היה איש רוח ומחנך, שעסק בכתיבה, במדיטציה ובשירה. בקטע שלהלן מובאים כמה מהעקרונות שניסח בספרו 'קרטה – דרך חיים' על הדרך שבה יש להתאמן בקראטה. היופי והחשיבות של עקרונות אלו הם התאמתם לכל אומנות לחימה ולא רק לקראטה, והאפשרות ליישמם גם בחיי היום –יום.
1. יש להיות רציני ביותר בכל הנוגע לאימונים. ובאומרי זאת איני מתכוון לומר שיש להיות חרוץ למדי או רציני ככל האפשר. כוונתי לומר שהיריב חייב תמיד להיות קיים בראשך, בין אם אתה יושב, עומד או סתם מניף את זרועותיך … אדם הבוטח בעצמו כל כך עד שהוא מאמין כי לאחר כישלון יציעו לו החיים הזדמנות נוספת, מעטים סיכוייו להגיע להצלחה גדולה בחייו.
2. דאג להתאמן בכל לבך ונשמתך, בדבקות, בלי לדאוג לצד העיוני, לתיאוריה … מה שלמדת דרך הקשבה לדבריהם של אחרים תשכח במהרה; מה שלמדת דרך גופך כולו עתיד אתה לזכור כל ימי חייך.
3. הקרטה-דו מורכב ממספר גדול של קטות, מיומנויות יסודיות וגם טכניקות שאף בן אנוש אינו יכול לסגל לעצמו בפרק זמן קצר … אך ברגע שרכשת לך שליטה מלאה בטכניקה אחת, תיווכח שהיא קשורה קשר הדוק לטכניקות אחרות. במילים אחרות, תגלה לבסוף שאת כל הקטות, למעלה מעשרים ניתן לתמצת בכמה קטות יסודיות.
4. הימנע מיהירות ומדברי התפארות.
5. נסה לראות את עצמך כפי שאתה באמת ונסה לסגל לעצמך תכונות ראויות להערכה שאתה מוצא בעבודתם של אחרים … לכל אחד מאתנו יש מעלות וגם חסרונות; הפיקח יבקש להתחרות במעלותיהם של אחרים ויימנע מלאמץ את חסרונותיהם.
6. התמד בקיום החוקים ובכללי ההתנהגות שקבעת לעצמך בחיי יומיום, בין בפומבי ובין בחייך הפרטיים. זהו עיקרון התובע הקפדה יתירה.
אם נזכור שהקרטה דו חותר לשלמות הרוח באותה מידה שהוא חותר לשלמות הגוף, נבין שאין להתפעל מגבורה גופנית בקשר אליו. כפי שכיוון לך יפה כל כך קדוש בודהיסטי אחד, ניצ'ירין, שאמר "כל מי שלומד את הסוטרות, מוטב שיקרא אותן לא רק בעיניים אשר בראשו אלא גם באלה אשר בנשמתו". זהו לקח מצוין עבור מתאמני הקרטה דו לשמור בלבם ולזכור תמיד
מתוך: ג'יצ'ין פונאקושי, 'קרטה – דרך חיים', עברית שרה הניג, כתר ירושלים (1988), עמ' 125-129
